מאת יולי חרומצ'נקו
חיפוש רוחני, שינוי פנימי, למידה מהתלמידים, וגם דרמה ודרבוקות – פרחי ההוראה במסלול לפל"פ ("לפני ולפנים") בכפר עציון נדרשים לחפור עמוק-עמוק לפני שהם נהיים מורים בישראל. כתבה אחרונה בסדרה על חממות אלטרנטיוויות לגידול מורים
25 צעירים דתיים יושבים בערבוביה בכיתת קרוואן בישיבת מקור חיים שבכפר עציון, ומנתחים בלהט כתבה מעיתון "הארץ" העוסקת בתפילת נשים. המגוון האנושי מייצג זרמים שונים בחברה הדתית – בעלי מראה רוחני וכיפות גדולות ועגולות א-לה ברסלב, דומי "גוש אמונים" עם זקנים ארוכים וסנדלים תנ"כיים, צעירים דתיים מודרניים עם חולצות כפתורים מגוהצות, פריקים עם שיער ארוך אסוף בקוקו וכיפה קטנה שמוטה על הקודקוד, בעלי לוק חרד"לי וכיפה שחורה.
הנושא, כמו גם צורת הדיון, רחוקים מלהיות שגרתיים לישיבה דתית. "השאלה המעניינת היא למה כל העיסוק בתפילת נשים כל כך מעצבן אותנו", שואל אחד. "אשתי אמרה לי שהיא מרגישה שככל שמתעסקים יותר בהבדלים בין המינים בבית הכנסת, כך היא מרגישה יותר את הפער בינה לבין הגברים שם", חולק אחר את מחשבותיו. "מרוב שמתעסקים במעמד האשה זה הופך להיות אלוקים אחרים", מעיר שלישי, "אתה עסוק יותר באיך אתה מתפלל ולא למי".
"הגישה שמחפשת חוויה בתפילה היא גישה נשית", מאבחן אחר. "מעמד האשה הוא 'אישיו' שעוסקים בו היום הרבה, אבל הוא ייגמר", מסכם תלמיד נוסף, "כמו שפעם התפילה לשלום המדינה היתה 'אישיו'". אחר כך, בשיחה ל"הארץ", יטען אורי עמית, אחד התלמידים במסלול להכשרת מורים בישיבה, שרוח הישיבה כולה, והמסגרת להכשרת מורים בה, ספוגה אנרגיה נשית. "אני דווקא מרוצה מזה", אומר עמית, "זה פרובוקטיווי לצד הדתי שלי".
ישיבת מקור חיים היא אחד המוסדות המעניינים ביותר במגזר הדתי. היא הוקמה לפני 20 שנה על ידי הרב עדין שטיינזלץ והרב דב זינגר, כאנטיתזה לישיבות התיכוניות הקלאסיות, ששמות דגש חזק על הישגים בבגרות, ולפני שמונה שנים עברה מירושלים למשכנה הנוכחי, על גבעה ליד כפר עציון. הכיוון הדתי נוטה יותר לעבר החסידות והחיפוש הרוחני, וההייררכיה הנוקשה הנהוגה בישיבות רבות מוחלפת בשותפות מהותית של התלמידים בעיצוב סדר היום ואורח החיים של הישיבה. ועדת לימודים, שבה חברים גם תלמידים, יכולה להחליט, למשל, על פתיחת מגמת לימודים נוספת. לאדם חילוני מן החוץ עשויה הישיבה להזכיר לא מעט את מסגרות החינוך הדמוקרטי, אבל אילן ביכהולץ, ממייסדי הישיבה העומד בראש מסלול הכשרת המורים, מתקומם על ההשוואה. "אנחנו אנשים מאמינים, ורואים את המציאות על פני השטח אלא בעומק", הוא אומר.
לצאת מהקליפה
ביכהולץ, פסיכולוג במקצועו, מספר שהמסלול להכשרת מורים ב"מקור חיים" הוקם לפני 10 שנים אחרי שהוא והרב זינגר, ראש הישיבה היום ("רצינו לקרוא לו 'לב הישיבה' ולא ראש") חיפשו דרך להפיץ את הרעיונות שאגרו בישיבה וגם להכשיר מורים לעצמם. "הרגשנו שפיתחנו כאן שפה ועולם, ואנחנו מבקשים מחנכים כלבבנו", הוא אומר, "הסתובבתי קצת במכללות להוראה, והרגשתי שיש שם משהו מאוד אקדמי. מדברים הרבה על משהו, כשהחיים הם במקום אחר. התפישה במכללות הקלאסיות היא שיש אנשים שיודעים, ויש תלמידים נאיווים שצריך לחנך אותם. אנחנו מאמינים שבמפגש חינוכי אמיתי יש יציאה לאור של המחנך ושל התלמידים. כשהמחנך יוצא החוצה מהקליפות שלו, גם התלמידים משקפים את זה".
מסלול ההכשרה למורים של מקור חיים, המכונה "לפני ולפנים", או בקיצור לפל"פ, נמשך שלוש שנים, והוא נעשה בחסות אקדמית של מכללת הרצוג – מכללה להכשרת מורים באלון שבות. בתום המסלול נשארים חלק מפרחי ההוראה ללמד בישיבת "מקור חיים", והאחרים מתפזרים לבתי ספר שונים בארץ – ישיבות תיכוניות ותיכונים דתיים. לא פעם, מספר ביכהולץ, הם מגיעים לבית ספר בקבוצה – כך קל יותר לחולל שינוי.
אחד הניסיונות הנועזים שנעשים ב"לפני ולפנים" הוא ערבוב בין סטאז' ללימודים: פרחי ההוראה מחויבים לשהות בישיבה יום מלא עד הלילה, שבמהלכו הם גם מלמדים בישיבה את התלמידים וגם לומדים בעצמם – שומעים הרצאות, יושבים בקבוצות ולומדים עם תלמידי הישיבה, או דנים בחברותות של 2-3 פרחי הוראה בסוגיות הקשורות להוראה. דרך השהייה עם התלמידים לומד המורה העתידי להתייחס לתלמיד גם ברמה הרגשית והחברתית, ולא רק הלימודית. גם ההייררכיה מתהפכת – כשפרח הוראה מלמד הוא מזמין לעתים תלמידים שלו לתת לו פידבק. "כולם כאן קהילה לומדת", אומר זינגר, "זה נותן לתלמידים תחושה שהם לא הפראיירים היחידים".
לדברי ביכהולץ, השיעורים העוסקים בטקסטים הדתיים אינם מסתפקים ברמת ה"מה שהרמב"ם אמר על זה" אלא נהפכים להתרחשות חיה, שמכריחה את התלמיד לערב את עצמו בתהליך. "למידת הטקסט היא דיאלוגית", אומר ביכהולץ, "תלמיד מתבקש להגיד משהו אמפתי על טקסט, איפה זה פוגש אותו, איך זה נוגע לו, מה מקומם אותו, וסביב זה נוצרת דינמיקה קבוצתית". השיעורים נעשים בקבוצות מעורבות, רב גילאיות – תלמידי שנה ראשונה עם תלמידי שנה שנייה ושלישית.
קריטריון הקבלה העיקרי למסלול הוא מידת נכונותו של פרח ההוראה להשתנות ולהתפתח במהלך לימודיו, אומר ביכהולץ, "אנשים באים אלינו כי הם רוצים דווקא את מה שאנחנו נותנים. מי שרוצה רק לעשות תעודת הוראה יש לו דרכים פשוטות יותר. אני מחפש לדעת אם הבנאדם שמגיע בא לצמוח ומוכן להשתנות, אם הוא מחפש משהו במובן הרוחני".
קולות של לוויתן
בנוסף לשיעורים וסדנאות העוסקים בחינוך ובמקצועות הלימוד יש ב"לפל"פ" שורה של שיעורים חווייתיים ויצירתיים, כמו דרמה, ביבליותרפיה ונגינה על דרבוקות, שמטרתם לעורר אצל פרחי ההוראה את הצדדים הלא-שכלתניים. אמיתי מרמור, בן 25 מחיפה, מספר איך התקשה בתחילה להפיק קולות של לוויתנים בסדנה של ברוך ברנר, מורה לתיאטרון ב"ניסן נתיב". "נורא התביישתי בהתחלה", הוא נזכר, "אבל אחרי כמה זמן הרגשתי אומץ, וזה פתח לי מקומות שלא הכרתי. התחלתי לשיר".
אורי עמית, יליד רמת גן בן 34, שבילה יותר מעשר שנים בהתנחלויות, בהן בגוש קטיף, מספר שעבר תהליך של שינוי עמוק "מאידיאולוגיה כהניסטית לפוסט-מודרניזם אקזיסטנציאלי-הומניסטי". הוא מודה שהתקשה עם הדרבוקות: "היה לי מחסום אגו, כי כולם הצליחו לתופף טוב, ואני לא". בעיניו מתקיימת בלפל"פ צורת למידה ושיח שונים מאוד מעולם הישיבות ומהעולם האקדמי, הסובלים בעיניו מ"אינטלקטואליזם".
"המורה כסוכן להעברת אינפורמציה זה די פאסה", הוא אומר, "כאן לומדים להקשיב, יש אנרגיה של דיאלוג שמנוגדת לאיך שהעולם הדתי הישן מתנהל". היציאה החוצה, להוראה מחוץ לחממת "מקור חיים", קצת מאיימת עליו. "לפעמים אני מפחד שהכישורים שאני קונה כאן כמורה לא רלוונטיים למערכת החינוך שבחוץ", הוא אומר, "שם המוטיווציה העיקרית היא להצליח בבגרות, ואיפה זה מול מה שלמדתי כאן". גם אמיתי עדיין לא החליט סופית אם ימשיך את חייו בהוראה, או שיילך ללמוד עבודה סוציאלית או משפטים. "יש מורים שנעשים שחוקים מהר מאוד", הוא אומר, "גם השכר הנמוך מפחיד אותי, אבל אני משתדל לשים את זה בצד".
יוסי פרומן, בנו של הרב מנחם פרומן מתקוע (הידוע כמי שמנהל כבר שנים שיחות עם אנשי דת המזוהים עם החמאס) מרכז בישיבה את מסלול הרמ"שים – שוליית הר"מ ("ראש מתיבתא" – תפקיד המקביל למחנך כיתה). מסלול זה הוא למעשה שנת סטאז' לבוגרי סמינרים אחרים, המגיעים ל"מקור חיים" כדי להתנסות בתפקיד שוליית מחנך. "אנחנו מאמינים שעיקר ההתקדמות של מחנך נעשית דרך התנסות שלו בפועל מול תלמידים, היכולת לפתח קשר אישי עם תלמידים, הורים ומורים מקצועיים וללוות בעיות", הוא אומר, "במשך השנה הוא צמוד למחנך, משתתף בכל הפגישות, לוקח אחריות על תלמידים ומנהל שיחות עם הורים. מבחינתנו זו אנטיתזה להתמקדות של החינוך רק בהעברת הידע המקצועי". במסגרת המסלול הזה עובר כל רמ"ש סדנה קבוצתית לזיהוי הנתיב האישי שלו כמחנך, המונחית על ידי פסיכולוג. "המשאב העיקרי שלנו הוא אישיות המורה עצמו, ולא הידע שלו", מבהיר פרומן, "המחנך צריך להיות אדם שעובד עם כל הצדדים של עצמו".
ידידיה מנדלבאום, בן 21, הוא דור שני ל"מקור חיים" – הוריו היו ממקימי הישיבה והוא עצמו למד שם מכיתה י"א, אחרי שלמד בתיכון היוקרתי "חורב" בירושלים. "זה היה שינוי עצום שהציל אותי", הוא אומר, "ב'חורב' הייתי עסוק בעיקר בלהתכסח עם המחנך. פה פתאום מחנכים הקשיבו לי, לא רצו מכונה לשינון גמרא. היה אכפת להם מה אני מרגיש". לדעתו, מלפל"פ ייצאו הוא וחבריו למסלול מורים ומחנכים טובים יותר. "גם בשיעור תורה משנה מאיזה מקום אתה מגיע", הוא אומר, "אני מגיע ממקום שבא ללמוד גם מהתלמידים. גם כשאני מלמד כיתה ב' אני עושה דיון".
