מאת אריאל הורוביץ.
ראש ישיבת “מקור חיים”, הרב דוב זינגר, שכמה מתלמידיו נרצחו בשנים האחרונות (“אני מורה שכול”), רואה בייסורים את האפשרות לקבלת פרספקטיבה על החיים. את עיקר מרצו הוא משקיע בהקמת חבורות תפילה ועבודת ה’, רואה בהתבודדות הברסלבית עצה המשנה חיים וחושב שהיכולת להיות חלש ונזקק חסרה כיום בשיח הישראלי

ראש ישיבת “מקור חיים”, הרב דוב זינגר, שכמה מתלמידיו נרצחו בשנים האחרונות (“אני מורה שכול”), רואה בייסורים את האפשרות לקבלת פרספקטיבה על החיים. את עיקר מרצו הוא משקיע בהקמת חבורות תפילה ועבודת ה’, רואה בהתבודדות הברסלבית עצה המשנה חיים וחושב שהיכולת להיות חלש ונזקק חסרה כיום בשיח הישראלי

כשהיה תלמיד צעיר בישיבת הכותל חש הרב דוב זינגר צימאון רוחני שהישיבה, לדבריו, לא הצליחה לספק. ראש הישיבה, הרב ישעיהו הדרי, הפנה אותו לירכתי בית המדרש, שם ישב אברך אחד, שקט. “כמעט אף אחד בישיבה לא הכיר אותו”, מספר הרב זינגר. היה זה הרב שג”ר.

“יש תיאור של הפעם הראשונה שבה הרב הנזיר פגש את הרב קוק, והרגיש שהוא מצא לו רב”, הוא אומר. “כך הרגשתי כשפגשתי את הרב שג”ר. זכיתי לכך שמיד כשלמדנו בפעם הראשונה, זה היה ברור לי. קשה להסביר מה היה שם. זה היה סוג של עומק. אולי כמו עמידה מול נוף: כשאתה ניצב מול תהום, אתה נחשף לתהומות עמוקים בעצמך, וכשאתה עומד על הר גבוה אתה חווה עלייה לגבהים. העמידה מול הרב שג”ר הייתה עמידה מול עומק, מול תהום. המפגש איתו קבע את המיקום שלי כבר אז בתוך חיפוש של קיומיות, של רלוונטיות ומשמעות בעולם הדתי”.

המפגש עם הרב שג”ר היה לנקודת המפנה בחייו של הרב זינגר, ראש ישיבת מקור חיים. עוד לפני המפגש הזה היו רגליו נטועות בעולם התורה – הוא למד אז לדיינות ותכנן להמשיך במסלול כדיין – אך הלימוד המשותף עם הרב שג”ר בחברותא במשך שנים ארוכות השפיע עליו עמוקות.

הרב זינגר, תושב תקוע, אב לעשרה וסב לשבט גדול של נכדים, נולד ב–1957 וגדל בגבעתיים. הוריו הצליחו לברוח מאירופה לפני השואה, וכך ניצלה משפחתם. בתיכון למד בישיבת נתיב מאיר, ואחריה המשיך לישיבת הכותל. כשהחל להתקרב לרב שג”ר, ולאחר מכן גם לרב מנחם פרומן ולרב עדין שטיינזלץ, החליט לעסוק בחינוך. ב–1985 קרא לו הרב שטיינזלץ לעמוד בראש ישיבה תיכונית חדשה, “מקור חיים” שמה. בישיבה מנסה הרב זינגר לתרגם את תפיסותיו הדתיות של רבי נחמן מברסלב לשיטה חינוכית: הדגש הוא על עבודה פנימית, על התבודדות ועל דיבור אמיתי וכן בין החברים.

לכתבה המלאה לחץ כאן